החלטה בתיק בש"א 14410/06

עניינה של החלטה זו בהתנגשות בין הזכות לגילוי ועיון במסמכים בהליך אזרחי, לבין חסיון פסיכולוג-מטופל. 

העובדות הצריכות לעניין

1.            התובע הועסק כשומר על ידי הנתבעת 1, שהיא חברה העוסקת במתן שירותי אבטחה וקבלנות כוח אדם. הנתבעת 1 הציבה את התובע כשומר וכמאבטח במגרש החניה של הנתבעת 2, חברה העוסקת בהשכרת רכבים.

הנתבע מס' 6 (להלן: " הנתבע") הועסק אף הוא כשומר על ידי הנתבעת 1, ועבד יחד עם התובע כשומר וכמאבטח בחניון של הנתבעת 2, במקביל ללימודיו האקדמיים כסטודנט באוניברסיטת חיפה, היא הנתבעת מס' 10  בתביעה דכאן (להלן: " האוניברסיטה"). נקדים ונספר כי האוניברסיטה מפעילה מרכז לייעוץ פסיכולוגי לטובת הסטודנטים (להלן: " מרכז הייעוץ"), והנתבע פנה למרכז הייעוץ לקבלת טיפול.

2.            בין התובע לבין הנתבע נוצרו חיכוכים במהלך עבודתם המשותפת כשומרים בחניון של הנתבעת 2, על רקע היעדרויות ואיחורים תכופים של התובע מהעבודה. באחד הימים, הגיע התובע לעבודה באיחור של מספר שעות, הנתבע דיווח על כך לאחראי אצל הנתבעת 1, והתובע פוטר מעבודתו. 

לאחר פיטוריו, ניסה התובע ליצור קשר עם הנתבע, אך הנתבע, שככל הנראה חשש מפניו, סירב לפגוש אותו או להשיב לשיחותיו הטלפוניות.

ביום 9.11.2004, בסביבות השעה 03:00 בלילה, הגיע התובע לחניון, טיפס מעל הגדר ונכנס לחניון, ככל הנראה כשהוא אוחז בפלייר בידו. מכאן ואילך נתפתח אירוע, שפרטיו שנויים במחלוקת בין הצדדים, שבסופו ירה הנתבע בתובע באקדחו מספר כדורים, וכתוצאה מכך נפגע התובע בחלקים שונים בגופו.

3.            הנתבע הועמד לדין פלילי, והורשע, על סמך הודייתו, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333+ 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ת.פ. (חי) 3178/04 בפני כב' השופט אילן שיף).

למרות חומרתה של העבירה, בחר בית המשפט שלא לשלוח את הנתבע למאסר בפועל והטיל עליו 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, תוך העמדתו במבחן לתקופה של שנה במהלכה " יקבל טיפול הולם בהפרעת חרדה" וקביעת פיצוי בסך של 20,000 ש"ח לזכות התובע. בגזר הדין, נסמך בית המשפט על המלצתו החיובית של קצין המבחן, ועמד בהרחבה על נסיבותיו האישיות המיוחדות של הנתבע, כעולה חדש למשפחה שעלתה מאוקראינה בשנת 1999, וכסטודנט שהשלים בהצלחה לימודים אקדמיים בתחום המוסיקה. בית המשפט הצביע על כך, שהנתבע זכה לתעודות הצטיינות על התנדבותו בשירות חברתי קהילתי, היה חונך מצטיין באוניברסיטה ופעל כמתנדב באגודה למלחמה בסרטן.

עוד נאמר בגזר הדין:

" הנאשם מבטא משך כל שנות חייו, קשיים רגשיים ניכרים, בעלי אפיון של הפרעת חרדה. קשיים אלו באים לידי ביטוי חריף במיוחד במצבי לחץ ודחק, והחלו עוד בהיותו בן 15....הנאשם לא גויס לשירות צבאי (לא באוקראינה ולא בישראל) על רקע בעיות אלו. שירות המבחן התרשם כי במצבים הנחווים על ידו כמלחיצים, מגיב הנאשם בביטויי חרדה והתנהגותו נוטה לאימפולסיביות...הנאשם הושפע קשות ממצבה הבריאותי של אמו, נכשל בלימודיו ומצבו הנפשי הלך והדרדר. ..שירות המבחן סבר כי התנהגותו של הנאשם במהלך ביצוע העבירה, מעידה על קושי ניכר להתנהל במצבי דחק ולחץ ועל נטייה להתנהגות אימפולסיבית ולא פרופורציונלית. מאידך, אין בכך כדי להעיד על  אישיות ועל ערכים עבריניים" .

נציין כי המדינה הגישה ערעור על גזר הדין, אך בדיון בבית המשפט העליון חזרה בה מהדרישה להטיל על הנתבע מאסר בפועל, וצו המבחן הוארך לשנתיים (עפ 6853/05 מי נ. שניידרוב, ניתן ביום 6.3.2006). 

4.            ויהי אחר הדברים האלה, הגיש התובע התביעה דכאן, ובה תבע את הנתבעת 1 כמעביד של הנתבע, את הנתבעת 2 ומבטחתה כמי שהעסיקה את הנתבע בפועל, את משרד הפנים ומשרד הבריאות כגופים שחדלו בכך שלא מנעו מתן רישיון נשק לנתבע, את הנתבעת 7 כמי שטיפלה בעבר בנתבע, ואת האוניברסיטה כמפעילת מרכז הייעוץ שחדל בכך שלא דיווח לרשויות המוסמכות אודות מצבו הנפשי של הנתבע.

התובע פנה בדרישה לקבל העתק תיקו האישי של הנתבע במרכז הייעוץ, בטענה כי מתוך החומר ניתן ללמוד על מצבו הנפשי של הנתבע עובר לאירוע, מה שעשוי להשליך על אחריותם של הנתבעים.

5.            לאור סוגיית החסיון ביחסי פסיכולוג-מטופל, ומכוח סמכותי לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הוריתי לאוניברסיטה להעביר לעיון בית המשפט  - במעטפה סגורה עליה יירשם " לעיון בית המשפט בלבד - חסוי" - את החומר הנוגע לטיפול הפסיכולוגי שקיבל הנתבע במרכז הייעוץ.

לאחר שעיינתי בחומר, ומאחר שחסיון פסיכולוג-מטופל הוא לטובת המטופל, סברתי כי טרם מתן החלטה, ראוי לבחון שמא הנתבע מוותר על החיסיון, ואם הוא נכון לחשיפה כללית או חלקית של החומר. בנוסף, ביקשתי את עמדת המרכז לייעוץ באשר לחשיפת החומר הטיפולי, אם ועד כמה יהא בחשיפה כדי לפגוע בנתבע. לצורך גיבוש עמדת המרכז, ולמען הסר ספק, התרתי לגורם הרלוונטי במרכז להיוועץ עם בא כוחו מבלי שהדבר ייחשב כהפרה של חובת הסודיות המוטלת על פסיכולוג.

הן הנתבע והן מרכז הייעוץ, לא "הוציאו את הערמונים מהאש" ולא מסרו תגובה לגופו של חומר. הנתבע מיוצג כיום על ידי הלשכה לסיוע משפטי, ומזה מספר חודשים שלא עלה בידי בא כוחו ליצור עמו קשר. ואילו המרכז הביע עמדתו כי בהיעדר מידע עדכני אודות הנתבע, אין באפשרותו לחוות דעה בשאלה אם חשיפת החומר עשויה לפגוע בו. לא אכחד כי ניתן להבין את עמדתו של מרכז הייעוץ, שביקש בדרך זו לגלגל  לפתחו של בית המשפט את האחריות לטענה אפשרית, העשויה להישמע על ידי הנתבע כלפיו, בגין הפרה של חובת הסודיות ביחסי מטפל-מטופל. 

משכך, לא נותר לי אלא לבחון הבקשה לגופא.

על גילוי מסמכים וחסיון - כללי